<h1>יראים סימן ז'</h1>
<h2>דף סו:</h2>
נערה המאורסה. הזהיר הכתוב בפ' אחרי מות [ויקרא י"ח כ'] ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע, ונערה המאורשה בכלל אשת עמיתך היא ולמדנו אזהרה לאיש, לאשה מנין למדנו מעשרת הדברות, דכתיב לא תנאף, ובאשת איש נקרא ניאוף, דכתיב אשר ינאף את אשת איש ובכללו למדנו גם אזהרה לאיש וענש בפ' כי תצא כי תהיה נערה בתולה מאורשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב איש וגו' והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא וסקלתם אותם באבנים ומתו, בסקילה בעדים והתראה, ובלא עדים והתראה כרת, שעל אותו המקרא ואל אשת עמיתך כתיב באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות. ותנן בסנהדרין פד"מ הבא על נערה המאורשה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורשה והיא בבית אביה. באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. ותנינן בגמרא נערה ולא בוגרת, בתולה ולא בעולה, מאורשה ולא נשואה, בבית אביה פרט לשמסרה האב לשלוחי הבעל. בקטנה אם [ה]בא עליה בסקילה נחלקו בזה בפד"מ ר' מאיר וחכמים, לר"מ נערה ולרבנן נער חסר אפילו קטנה במשמע. ויש לשאול היכי מצינן לאוקמי [בקטנה] והכתיב והוצאתם את שניהם, ואילו קטנה לאו בת עונשין היא והכי נמי דייקינן בכתובות פ' נערה שנתפתתה [מ"ד ב'] גבי מוציא שם רע, טעמא דכתיב נערה מלא הא לאו הכי אפילו קטנה במשמע הא כתיב ואם אמת היה הדבר וגו' ואיכא למימר דהכא היינו טעמא דכתיב ומת האיש (השוכב) [אשר שכב] עמה לבדו.
ובמה היא נעשית ארוסה כדתנן בקדושין האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה, בכסף [בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר] וב"ה אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה א' משמנה באיסר האטלקי, וקימ"ל כב"ה. תניא [קדושין ט' א'] בשטר כיצד כתב לה על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי כו' בביאה כמשמעה וכולהו נפקי להו מקראי בקדושין פ"א כסף דכתיב כי יקח איש אשה ואין קיחה אלא בכסף, וכ"ה אומר נתתי כסף השדה קח ממני. שטר דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר (אף הויה בשטר) דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה אף הויה בשטר. ביאה דכתיב ובעלה ותניא ובעלה מלמד שנקנית בביאה ותנן בקדושין פ"ב [מ"א א'] האיש מקדש את בתו כשהיא (קטנה) [נערה] בו ובשלוחו. ותנן בפ' נערה שנתפתתה האב זכאי בבתו בכסף בשטר ובביאה. (ותנן בקדושין) ונפקא לן מקרא [כתובות מ"ו ב'] דאמר רב יהודא ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו האב וכשם שהאב מקדש בתו בשלוחו כך האיש מקדש ששלוחו של אדם כמותו לכל דבר חוץ מדבר עבירה. ובקדושין שאינם מסורים [לביאה] נקראת מאורסת, דקימ"ל בקדושין פ' האיש מקדש [נ"א א'] דהוו קדושין, דאביי ורבא הלכתא (כאביי) [כרבא] בר מיע"ל קג"ם ואחד מהם קדושין שלא נמסרו לביאה אביי אמר הוו קדושין ורבא אמר לא הוו קדושין.
